ישראל כבר אינה זירה אטרקטיבית להשקעה, ודאי לא כפי שהייתה
ישראל כבר אינה זירה אטרקטיבית להשקעה, ודאי לא כפי שהייתה
רצף הורדות הדירוג הן רק חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של תחזיות וניתוחים לא מחמיאים להם זוכה ישראל בתקופה האחרונה, ועל-פי איך שזה נראה, זו עלולה להיות רק ההתחלה. בעוד כולם עסוקים בהשפעות המשקיות והמאקרו-כלכליות, גם עבור ציבור המשקיעים מדובר בנקודת מפנה – כזו שמחייבת חישוב מסלול מחדש
הולכות ונערמות התחזיות השליליות לכלכלת ישראל. אחרי ששלושת סוכנויות הדירוג הבינלאומיות הודיעו על הורדת דירוג, בימים האחרונים הצטרפו גם ענקי בנקאות עולמיים למעגל המתרחב של אלו המטילים ספק רב ביכולתה, במידה רבה גם בנכונותה, של הממשלה לייצב את הכלכלה המתנדנדת ולהתמודד עם אוסף הסיכונים שמרחפים.
אולם בעוד שתשומת הלב מרוכזת בעיקר בניסיון לתרגם ולכמת את ההשפעות המשקיות והמאקרו-כלכליות של איתותים שליליים אלו, מתוך אוסף הדוחות עולה גם מסר מהדהד שעד לאחרונה קשה היה בכלל לדמיין אותו: ישראל כבר אינה זירה אטרקטיבית להשקעה, ודאי לא כפי שהייתה.
את המסקנה הזו הגופים המוסדיים כבר הפנימו והסיטו בהתאם כספים לכיוונם של שווקים דומיננטיים מעבר לים. כעת, נדרשים גם המשקיעים הפרטיים לעכל את המצב החדש, ולחלץ בהתאם את התובנות והפעולות המתבקשות.
סיכון מקומי יכול להתברר כהזדמנות גלובלית
עבור המשקיעים המקומיים האירועים האחרונים, והמצב שנוצר בעקבותיהם, מייצר גם הזדמנות לסכל את אחת התופעות המסוכנת שמאפיינת את המשקיע הישראלי לאורך שנים: הטיית הביתיות. למעשה, בקרב ציבור המשקיעים הישראליים מתועדת תופעת הטיית הביתיות (Home Bias) באופן מובהק, לפיה המשקיעים נוטים לרכז את מרבית מכספיהם והשקעותיהם בישראל, משמע במדינת המקור. למעשה, השוק המקומי מהווה רק פרומיל (כ-0.4%) במונחי שוק עולמי, כך שבניית תמהיל נכסים עם חשיפה גבוהה לשוק זעיר, ורווי איומים, יוצרת סיכון מובנה בתיק.
אותם סיכונים, לצערנו, כבר התממשו בחלקם, אם כי ודאי לא במלואם. השוק עדיין עמוס איומים ולכן ניצבת בפני המשקיעים ההזדמנות, במידה רבה גם האחריות, להבטיח יישום אפקטיבי של עקרון המפתח בכל תיק השקעות: פיזור וגיוון השקעות.
למעשה, הקצאה של חלק יחסי מתמהיל הנכסים להשקעות במדינת המקור היא נכונה ומתבקשת – גם אנחנו עושים זאת באמצעות השקעה בפרויקטי נדל"ן בישראל יחד עם קרן ריאליטי. לצד זאת, אנו מודעים לחשיבות הפיזור כאסטרטגיה של ניהול סיכונים שתאפשר התמודדות עם אירועים בלתי-צפויים ומול כל מצב שוק.
הרעיון די פשוט. אם הבית, הנכסים, הפנסיה ומקור הפרנסה מרוכזים במדינת המקור – המשקיע חשוף במידה רבה מדי לסיכון שעלול לרסק אותו כלכלית. כמו-כן, מעצם החשיפה לשוק יחיד, מחמיצים כאמור את השימוש בכלי החשוב ביותר שעולם ההשקעות מסוגל להציע – פיזור גלובלי, שמצמצם משמעותית את רמת הסיכון, ובהתאם מרחיב את פוטנציאל התשואה.
אלא שגם כאן נעוצה הטעיה, המאפיינת רבים מהמשקיעים שנוטים לחשוב שפיזור השקעות בין אפיקים סחירים שונים מיישם את עקרון הפיזור באופן אקטיבי. רק לאחרונה זו התבררה כשגיאה חמורה. עליית ריבית ביפן הצליחה להרעיד את בורסות וול-סטריט, ומשם הדרך הייתה קצרה לנפילות חדות גם בשוק המקומי. למעשה, הקורלציה בין אפיקים אלו לא מייצרת פיזור אפקטיבי ומותירה במידה רבה את המשקיעים עם תיק נכסים שמרכיביו חשופים כמעט לאותם הסיכונים.
בעניין זה כבר דובר רבות, בין היתר בתיאוריית "החזית היעילה" שהגהה זוכה פרס נובל לכלכלה, פרופ' הארי מרקוביץ', שעיקרה שילוב של השקעות בכמה קטגוריות של נכסים, שאינם בהכרח קורלטיביים האחד לשני. לסיכומו של עניין, גם לאחר שישראל נקלעה לצבר אירועים מטלטלים, למשקיעים שעד כה אחזו באופטימיות כתכנית עבודה, ישנה ההזדמנות להשתחרר מהקונספציה ולפזר את נכסי התיק בהשקעות מקומיות, שנכונות ומתבקשות, לצד חלוקת נכסים גם לכיוונים שעד לאחרונה נראו היו רחוקים, וכעת הפכו לנחוצים וחיוניים יותר מאי-פעם.
אסף רוזנהיים הוא דירקטור בפרופימקס
